HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – אך האידיליה שמתאר מאיו בנוסטלגיה הגיעה לקיצה עד מהרה: «הכל השתנה, התחלנו לראות שהמצרים בולשים אחרינו, ומפקחים בקפדנות על מעשינו. מדי פעם הם היו עורכים חיפושי פתע. בחגים היו מיידים אבנים לעבר שני בתי הכנסת המקומיים, שבאחד מהם, כאמור, שימש אבי כחזן. הינו צריכים לשלם למשטרה שוחד על מנת שיגנו עלינו מפני התפרעויות ההמון».
ב-15/5/48 בחצות בדיוק, השתנו חייה של המשפחה לנצח. «אחי יצחק היה, כך התברר, העציר הראשון בהיסטוריה של יהודי הקהילה», מספר מאיו על מה שנודע בהמשך כגל מעצרים נרחב של יהודים בכל רחבי מצרים, שהחל באותו הלילה.
«במשך שנה וחצי לא ידענו מה יהיה אתו. בהתחלה האשימו אותו שהוא קומוניסט, מה שכמובן לא היה נכון כלל. אחר כך טענו שהוא יזם את שביתת הקצינים בעיר, שגם זה היה שקר. אבא ביקש משפט, אבל לא נעשה דבר. רק בשנת 51 הוא סולק מהמדינה, ונסע לארצות הברית».