HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – פרשת קלָאדוֹבוֹ–שַאבַּאץ (Kladovo–Šabac) היא פרשה בתולדות ההעפלה והשואה, שבה יצאו בנובמבר 1939 1,200 מעפילים מגרמניה ומאוסטריה בדרכם לארץ ישראל ועקב בעיות בנתיבי העלייה, היטלטלו במשך שנה וחצי בין שני הכפרים קלאדובו (אנ’) ושאבאץ שביוגוסלביה. רק כ-150 בני נוער מתוכם הצליחו לצאת לארץ ישראל עם הגעת סרטיפיקטים מעטים, וכל היתר, למעט שישה שברחו, נתפסו בידי הנאצים ונרצחו ביוגוסלביה.
המעפילים יצאו בסוף 1939, רובם מאוסטריה וגרמניה (בעיקר מווינה) ומיעוטם מצ’כוסלובקיה ופולין, בארגון המוסד לעלייה ב’. הם הפליגו במורד הדנובה בשלוש ספינות-נהר אל עבר הים השחור, בדרכם לנמל סולינה שברומניה, שם קיוו לעלות על אניית מעפילים לארץ ישראל אך נתקעו מול הכפר קלאדובו ביוגוסלביה. רינה אופנבך, מנהלת מאגר המידע לתולדות ההעפלה, טענה כי «הם יצאו לדרך אפילו שאין אנייה, כי הייתה החלטה ‘לצאת, ויהיה בסדר'».. את כל החורף שבין 1939 ל-1940 הם העבירו בתנאים איומים. אחר כך הורידו אותם לחוף, שם הם חיו באוהלים ובצריפים, והמשיכו לחכות»‏