HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – הכותל
מילים: יוסי גמזו
לחן: דובי זלצר

עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר.
אמרה לי: «תקיעות השופר חזקות הן,
אבל השתיקה עוד יותר…»
אמרה לי: «ציון הר הבית»
שתקה לי: «הגמול והזכות»,
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.

הכותל – אזוב ועצבת,
הכותל – עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.

עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי: «למוות אין דמות אך יש קוטר –
תשעה מילימטר בלבד…»
אמר לי: «אינני דומע»,
ושב להשפיל מבטים,
«אך סבא שלי, אלוהים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים».

הכותל – אזוב ועצבת…

עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מן החי»ר.
אמרה לי: «עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר».
אמרה לי: «אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו.
כי מה שנתתי לכותל רק אמש,
גדול ממילים ומכתב».

הכותל – אזוב ועצבת…

עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: «אשרי שזכינו כולנו»
ושב, ונזכר, לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת
יחיד בין עשרות טוראים.
אמר לי: «מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולווים

הכותל אזוב ועצבת