HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – פרופ’ צבי לוז, איש דגניה ב’, סופר וחוקר ספרות, שפרסם במשך השנים עשרות ספרים.  צבי לוז נולד בינואר 1930 בקבוצת דגניה ב’ להוריו רחל וקדיש לוז (לוז’ינסקי), ממייסדי הקבוצה. (אביו כיהן כיו»ר הכנסת הרביעית, החמישית והשישית).  התחנך בבתי הספר של קיבוצי עמק הירדן, בית החינוך העממי והתיכון החקלאי «בית ירח». ב-1948, בעודו תלמיד כיתה י»ב,   כשלושה חודשים לפני הכרזת המדינה,  גויס להגנה ואחר כך לצה»ל. השתחרר אחרי מלחמת השחרור בדרגת סרן. לאחר המלחמה עבד בחקלאות בדגניה ב’, ואחר כך היה מחלוצי ההתיישבות בערבה בהיאחזות יטבתה. ב-1957 החל ללמוד ספרות ומדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן. ב-1968 קיבל תואר דוקטור, והמשיך ללמד במחלקה לספרות עם ישראל עד יציאתו לגמלאות ב-1998, בדרגת פרופסור מן המניין. את עבודתו המחקרית המשיך שנים לאחר פרישתו, וכן לימד ספרות במכללה האקדמית עמק הירדן, אף שאיבד בשנים האחרונות את ראייתו.
ב-1954 התפרסם בעיתון דבר סיפורו הראשון, «מסע השלושה», ומאז פירסם סיפורים ורומנים שקובצו בספרים רבים.   כמו כן חיבר יותר מעשרים ספרי מחקר ומונוגרפיות על משוררים (נתן יונתן, יעקב פיכמן, אברהם חלפי,  ע’ הלל ואחרים